המלצות לתשאול

אל תתשאל חשוד בסביבתו הטבעית - חקירה היא מאבק כוחות בין החוקר לנחקר. תשאול חשוד בסביבתו הטבעית מעניק לו יתרון פסיכולוגי ומאפשר לו, במקרים רבים, לפגוע במהלך התשאול. שאלה תמימה בנוסח "מה תשתה?", למשל, עוצרת את התשאול ומבהירה מי בעל הבית. חקירה בסביבתו הטבעית של החשוד מעניקה לו ביטחון עצמי שעלול לפגום באפקטיביות של התשאול. לא פעם נאלצת המשטרה לחקור שרים או חברי כנסת במשרדם, וגורמים במשטרה טוענים כי הדבר פוגע בחקירה.

אל תתשאל יותר מאדם אחד בו-זמנית - אחת ממטרות החקירה היא אימות גרסאות שמסרו אנשים שונים. במקרים רבים מציגים בפני הנחקר מידע אשר אנשים אחרים מסרו או שהחוקר טוען כי מסרו, לצורך קבלת גרסתו. תשאול כמה אנשים במקביל אינו מאפשר לאמת את הגרסאות. בנוסף, אנשים נוטים לעזור איש לרעהו בשאלות קשות או מפלילות. נציין, כי קשה יותר לשלוט בחקירה המתנהלת מול שני נחקרים מאשר בחקירה המתנהלת מול נחקר אחד. 

התאם את המתשאל לנחקר - לכל חוקר ולכל נחקר יש מאפיינים המייחדים אותו, כגון: גיל, מין, מוצא, השכלה, שפה וכד'. מחקרים מלמדים, כי הקשר הטוב ביותר נוצר בין שני אנשים בעלי אותם מאפיינים. לאור העובדה כי בחקירה יש גם גורם פסיכולוגי של מתן הודאה, הנחקר יתקשה למסור הודאה זו למי שיוצר אצלו התנגדות. לדוגמה, נחקר שוביניסט לא ימסור הודאה לחוקרת, קצין בצבא יתקשה למסור הודאה לחוקר שנמוך ממנו בדרגה וכד'.

אל תמסור פרטים הידועים רק למתושאל - אחד מיסודות התשאול הוא שימוש בפח"מ (פרט חקירה מוכמן). פרטים אלה ידועים רק למי שביצע את העבירה. בעת התשאול מנסה החוקר להוביל את הנחקר לכך שימסור פרטים אלה ויפליל את עצמו. פח"מ במקרה של הונאה כולל, בין השאר, מידע על שיטת ביצוע העבירה והנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה. מסירת מידע זה על ידי החוקר היא טעות שיש להימנע ממנה. 

אל תשאל את שאלות המפתח בהתחלה - מבנה חקירה נכון מבוסס על הצגת שאלות רקע כלליות בתחילת החקירה. שאלות אלה, המוגדרות בשפה המקצועיות כ"כיול", מסייעות להוריד את המתח שבו שרוי הנחקר, ומאפשרות להכיר את דפוסי התנהגותו הטבעית בשאלות שבהן הוא דובר אמת. זיהוי שינויים בדפוסי ההתנהגות של הנחקר יכול לסייע באיתור 

אי-אמירת אמת, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך. 

אל תפריע למתושאל - במסגרת התשאול חשוב שלא להפריע למתושאל למסור את גרסתו בצורה מלאה ומדויקת. חשוב שלא לעצור את שטף הדיבור של המתושאל, שכן הדבר עלול לפגוע בקו המחשבה שלו.

אל תכתוב בזמן מסירת עדות - מומלץ שלא לכתוב במהלך קבלת עדות, שכן הכתיבה הופכת את מסירת המידע לדבר רשמי יותר ועלולה להרתיע את המתושאלים מלמסור מידע. 

אל תציג שאלות המצביעות על חוסר ידע מצדך - הנחקר מעבד את השאלות המוצגות בפניו ומעריך באמצעותן את רמת החוקר. שאלות המצביעות על חוסר הבנה של השואל משפרות את ביטחונו העצמי של הנחקר. לעיתים נהוג להשתמש בטכניקה של "החוקר הטיפש" כדי לשבור את הנחקר. בטכניקה זו מראים לנחקר כי החוקר אינו מבין את החומר המדובר ומבקשים הסברים חוזרים לתשובות, או שואלים שאלות המצביעות על חוסר ידע. הזלזול והביטחון העצמי המופרז של החשוד גורמים לו במקרים רבים להיות פחות זהיר בדבריו. בשלב מסוים, כשמתברר לנחקר כי מדובר ב"תרגיל", הוא מאבד את שיווי משקלו.

אל תתשאל בחדר שבו מצויים פריטים העלולים להסיט את תשומת ליבו של הנחקר- חדר חקירות סטנדרטי כולל רק פריטים בסיסיים, כגון כיסאות ושולחן. הסיבה לכך נעוצה ברצון לקבל את מלוא תשומת ליבו של הנחקר. ריבוי פריטים, למשל תמונות או חפצי נוי, עלול להסיח את דעתו של הנחקר. 

אל תציג עמדה מנוגדת לדעת הנחקר - במקרים רבים נוהגים נחקרים להצדיק את מעשיהם, ואף לחפש אמפתיה אצל החוקר. חוקר טוב נוהג להפחית מחומרת המעשה ולגלות הבנה למניעים של הנחקר. הצגת עמדה המנוגדת לדעת הנחקר, למשל הצהרה לפיה "עברייני צווארון לבן צריכים להיענש בחומרה", מקטינה את הסבירות לקבל הודאה מהנחקר.

אל תציג לנחקר מידע העלול להתגלות כשקרי - בסיס חשוב להצלחת כל תשאול הוא יצירת יחסי אמון עם הנחקר. מסירת מידע המתברר כשקרי פוגעת במידת ההערכה שחש הנחקר כלפי החוקר. חוקר מיומן אוסף מידע רב ככל האפשר על הנחקר ועל האירוע הנבדק כדי שהנחקר יניח כי החוקר כבר יודע הכול, ולפיכך מוטב לו לשתף עימו פעולה. בנוסף, נחקר יימנע לרוב מביצוע הסדרים שונים בתמורה להודאתו, אם ייווצר אצלו הרושם כי החוקר אינו אמין ועלול להימנע מכיבוד הסכמים. 

אל תציב לנחקר אולטימטום שאין בכוונתך לקיימו - הצבת אולטימטום נועדה להכניס את הנחקר ללחץ תוך קביעת מסגרת זמן מוגדרת. ואולם במקרים שבהם האולטימטום פוקע והנחקר אינו נשבר, נוצר יתרון פסיכולוגי ברור לטובת הנחקר, המקשה על המשך החקירה. כאשר מעוניינים ללחוץ על הנחקר, מומלץ להציב אולטימטום מרומז בלבד, למשל: "בינתיים לא פנינו לרשויות המס". 

אל תתנצל, אל תתחנף ואל תתנשא - מתושאלים נוטים לשתף פעולה עם חוקרים שכלפיהם יש להם הערכה גבוהה. התנצלויות מרובות, חנופה או התנשאות, גורמות למרבית המתושאלים לחוש חוסר הערכה כלפי החוקר.