מאז קום המדינה התרחשו בישראל אלפי מעילות של עובדים במגוון רחב של ארגונים. בפרק זה יוצגו המעילות הגדולות ביותר שהתרחשו בישראל בהתאם לשווי המתואם לשנת 2020 (ממודד מיום גילוי האירוע). בכל מעילה נעשה ניסיון להציג, ככל האפשר, מידע על שיטת המעילה, הכשלים שהביאו למעילה, תפקיד המועל/ת, אופן גילוי המעילה, משך הזמן בו היא התבצעה, המניע למעילה, והעונש שנגזר על המועל/ת. המעילות מתייחסות רק למקרים שבהם קיים פסק דין של בית המשפט ולא לתביעות אזרחיות או למקרים שלא הוגשו בהם כתב אישום.
המעילה הגדולה ביותר שהתרחשה בישראל רשומה על שמו של יהושע בן ציון, עורך דין במקצועו. בתקופת היותו מנהל כללי של בנק ארץ ישראל-בריטניה מעל בן ציון בבנק בסכום של 39.4 מיליון דולר (כ-805 מיליון ש”ח במונחים של היום).
במהלך שנות ה-60 וה-70 העניק הבנק הלוואות לתאגידי קבוצת ויליאמס, אשר למר בן ציון היה קשר משפחתי אל בעליו. קבוצת ויליאמס ביצעה עסקאות עתידיות כושלות בעלות אופי ספקולטיבי על מחירן העתידי של מתכות כגון זהב, כסף ונחושת; מצרכי מזון כגון סוכר, קפה וקקאו, וגם ניירות ערך בבורסות של השוק העולמי. באותו זמן, היתרות בבנק של חברות הקבוצה היו בחובה – בסוף שנת 1973 כללה חובה זו 75 מיליון לירות חובות של חברות ישראליות המשתייכות אל הקבוצה, 1135 מיליון לירות של חברותיה הזרות, ו-50 מיליון לירות אשראים דוקומנטריים בקשר לעסקות עתידיות במתכת. משנוכח המפקח על הבנקים כי לבנק אין בטחונות מספיקים ליתרות חובה בעשרות מיליוני לירות של חברות הקונצרן הורה על סילוק היתרות עד המועד הקצוב.
בן ציון פעל למתן אשראי נוסף בסכום של 47 מיליון דולר על ידי הבנק לקבוצת ויליאמס, שהייתה זקוקה לכספים אלה בדחיפות. מדובר בארבע עסקאות שנעשו בדרך הפקדת הכספים על ידי הבנק בשני בנקים שוויצריים, בנק פופולייר ובנק קרדיט סוויס. הבנקים השוויצריים הלוו את הכספים מייד לחברות מקבוצת ויליאמס, דהיינו מקצתם לחברת אי-בי-טי, ומרביתם לחברת סובריין.במניפולציות עקף בן ציון את האיסורים על הגדלת האשראי לחברות הקבוצה, שהמפקח על הבנקים הטיל על הבנק. הגנבה התבססה על השיטה לפיה הכספים הוצגו ככספי הבנק בבנקים שוויצריים על פי חוזי נאמנות. בפועל, מר בן ציון הורה לבנקים השוויצריים לתת לחברות הקבוצה הלוואות בסכומים השווים לסכומי הפיקדונות של הבנק, באופן שהפיקדונות שימשו בטוחה להחזרתן של אותן הלוואות.
בעקבות הלוואות אלה, שלא נפרעו, התמוטט בנק ארץ ישראל-בריטניה בחודש יולי 1974 ונכנס להליך של פירוק.
בן ציון הורשע בעבירות של גנבה על ידי מנהל בסך 47 מיליון דולר (בערעורו לבית המשפט העליון שונה הסכום ל-39.4), וכן בעבירות של מרמה ורישומים כוזבים. בן ציון נידון לעונש של 12 שנות מאסר. בערעור המדינה לעליון נוסף גם קנס ע"ס 25 מיליון ל"י.