עוקצים שונים

עוקצים כנגד חברות וגורמים שונים נפוצים מזה שנים: תרגילי פירמידה, מכתבי עוקץ ניגריים ועוד, הפכו זה מזמן לשיטות הונאה כנגד גורמים תמימים.

שיטת הפירמידה, או בשמה ה"מדעי" – הונאת פונזי, קיימת שנים רבות ומבוססת על מנגנון פשוט של הבטחת תשואות לא הגיוניות למשקיעים אשר מוכנים להפקיד את כספם אצל מנהל התרמית. הרמאי כמובן לא משקיע כלל את הכספים אלא מגייס עוד ועוד לקוחות ומשלם באמצעות הכספים החדשים את תשלומי הריבית למשקיעים הראשונים. כל עוד מספר המשקיעים החדשים עולה על מספר המשקיעים להם משלמים ריבית, הרי שההונאה ממשיכה. כאשר מתחולל משבר כלכלי או כאשר נעצרת הצטרפותם של משקיעים חדשים, מתמוטטת ההונאה ומשאירה קורבנות אשר מאבדים את כל כספם.

צ'ארלס פונזי היה מהגר איטלקי שהפך לאחד המועלים הגדולים בהיסטוריה של ארצות הברית. בשנת 1903 הגיע פונזי לארצות הברית והתחיל את דרכו כשוטף כלים במסעדה. במשך 15 השנים הבאות החליף מספר רב של משרות זמניות, נעצר פעמיים, הורשע בעבירות שונות ובילה כארבע שנים בבית כלא בקנדה.

בשנת 1918 נתקל פונזי בשוברי תשובה בין-לאומיים. מדובר היה באמצעי תשלום, שנועד לאפשר לאדם שנמצא במדינה זרה לממן באמצעותו משלוח מכתב תשובה. לאחר בירורים על המהות של אמצעי תשלום זה, מצא פונזי אפשרות תיאורטית להרוויח מהפרשי המחירים בין איטליה לארצות הברית. על בסיס האפשרות להרוויח מפערי הארביטרז', החל פונזי לגייס משקיעים כשהוא מבטיח להם רווח של 50% על ההשקעה בתוך 45 יום. תוך תקופה קצרה יצא שמו של פונזי כגאון פיננסי ומאות משקיעים צבאו על דלתות משרדו בבקשה להשקיע כספים. היקף הכספים שגויסו ממשקיעים הגיע, במונחים של היום, למיליוני דולרים כל חודש, והוא תפח מחודש לחודש. מיותר לציין כי פונזי לא רכש כלל שוברי תשלום בין-לאומיים ושילם את הכספים שהבטיח ממשקיעים חדשים. בחודשים מאי-יוני 1920 הגיעה כמות המשקיעים בהונאה ל-17,000. ב-13 באוגוסט 1920 נעצר פונזי על ידי משטרת ארצות הברית והועמד לדין פלילי על 86 עבירות מרמה. בשנת 1934, לאחר 14 שנים בכלא, הוא שוחרר וגורש לאיטליה, וזאת לאחר שלא זכה כלל לאזרחות בכל תקופות שהותו במדינה. את שנות חייו האחרונים חי פונזי בעוני.

הונאת הפירמידה הגדולה בהיסטוריה הייתה זו של ברנרד מיידוף אשר הונה בנקים, משקיעים פרטיים וארגוני צדקה שונים, אשר איבדו את כל כספם. מיידוף, שהיה דמות מוכרת ומוערכת מאוד בשוק ההון האמריקאי ויו"ר לשעבר של דירקטוריון הנאסד"ק, ניהל קרן השקעות אשר התנהלה למעשה כהונאת פונזי והציגה למשקיעים תשואה קבועה של 10% מדי שנה, ללא קשר למצב השוק. לאחר המשבר הגדול בשוק ההון ב-2008 וכתוצאה מבקשות משקיעים למשוך את כספם, נחשפה ההונאה. היקף ההונאה הסתכם בכ-65 מיליארד דולר. בית המשפט הרשיע את מיידוף בתרמית וגזר עליו 150 שנות מאסר.

גם בישראל התפרסמו מספר רב של הונאות פונזי. לדוגמה, גרגורי לרנר נידון לעשר שנות מאסר לאחר שהורשע בעבירות של גנבה בידי מורשה, הלבנת הון, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד בפרשת ענק של הונאת משקיעים בסכום כולל של 62 מיליון ש"ח. על פי כתב האישום, לרנר הבטיח למשקיעים יוצאי ברית המועצות תשואה של 2% לחודש על כספם או 29% למי שלא יפדה את הכסף במשך שנה, בעסקאות בשוק הנפט, כאשר את הכספים שקיבל מהמשקיעים לא השקיע כלל.

הונאת ענק נוספת, אך מוכרת פחות, הינה ההונאה של חברת MMM, שהתחילה את פעילותה בשנת 1989 בברית המועצות וסיימה את פעילותה רק בשנת 1997 ברוסיה. היקף ההונאה מוערך ב-10 מיליארד דולר ונפגעו ממנה כ-15 עד 20 מיליון משקיעים. עובדי MMM מעידים על כך שהיה קושי רב לספור את הכספים, לכן ספירות נעשו לפי כמות החדרים שהתמלאו בשטרות. חברת MMM נפתחה על ידי סרגיי מוורודי, אשר ניהל את החברה לאורך כל שנות פעילותה. מחירים של אגרות חוב שהונפקו על ידי MMM האמירו לאורך שנות פעילותה פי 127 ולאורך תקופה ארוכה נתפסו כאמצעי תשלום אמין יותר מהרובל. כל חודש עלה ערך האגרות פי שניים, כך שאנשים כמעט ולא המירו אותן לכסף. בנוסף, על מנת למשוך משקיעים חדשים, נעשה שימוש רחב באמצעי תקשורת שונים, דמויות מפרסומות של MMM באותן שנים היו יותר מוכרות מאנשי ציבור ומשחקני קולנוע. לא מיותר לציין שיחד עם סכומי כסף ענקיים קיבל מוורודי גם כוח פוליטי עצום (20 מיליוני משקיעים יחד עם משפחות וחברים מהווים כמעט חצי מאוכלוסיית המדינה), וכאשר בשנת 1994 הוא נעצר על ידי כוחות הביטחון, מייד הגיש מועמדות ונבחר לפרלמנט. עם בחירתו קיבל חסינות ושוחרר מהכלא. כך המשיכה MMM בפעילותה כשלוש שנים נוספות. לאחר סיום כהונתו של מוורודי קרסה החברה, מוורודי נמלט ונאסר רק בשנת 2003 (בשנים אלה הצליח להקים פירמידה נוספת, הפעם דרך האינטרנט). בשנת 2007 נגזרו עליו 4.5 שנות מאסר (מוורודי שוחרר מייד עם מתן גזר הדין, כי המשפט הסתיים לאחר שהיה בבית כלא זמן ארוך יותר מהמאסר שקיבל), וקנס כספי בגובה של כ-400 דולר (שבוטל לאחר מכן). עד היום לא ידוע לאן נעלמו כספי MMM; עדים טענו כי ראו אנשים במסכות לבושים במדים של כוחות הביטחון מוציאים מהמשרד המרכזי של MMM 17 משאיות מלאות במזומן. כתוצאה מקריסת MMM התחילו הפגנות המונים שנמשכו לאורך חודשים רבים. דווח, כי למעלה מ-50 משקיעים התאבדו לאחר שאיבדו את כל כספם.

סוג נוסף של הונאת פירמידה הינו השיווק הרב-שכבתי. שיטה זו של הונאה מבוססת על מכירת מוצרים במחיר הגבוה מהמחיר האמיתי של המוצר, תוך הבטחה של עמלות מסוכנים חדשים אותם מביא כל גורם חדש שנכנס למערך השיווק. גם במקרה זה, כל עוד קיימים משווקים חדשים, מי שנכנס ראשון נהנה מרווחים בעוד שהאחרונים שנכנסים נשארים עם מוצר שאינו שווה את הכסף שהם שילמו עבורו.

תרגיל עוקץ פופולארי אחר הינו "העוקץ הניגרי". הונאה זו, הידועה גם כ"תרמית 419" על שם הסעיף בחוק הניגרי המגדיר אותה כעבירה על החוק שדינה שבע שנות מאסר, הומצאה בשנות ה-80 ומאז נפלו ברשתה אלפי בני אדם. ההונאה הראשונה יצאה לפי ההערכות על ידי ניגרי בעל יכולת כתיבה מצוינת באנגלית, אשר שלח מכתב לגורמים שונים בבריטניה עם הצעה עסקית מפתה: סיוע בהעברות מיליוני דולרים מניגריה לבריטניה בתמורה לעמלות שמנות. קורבנות ההונאה העבירו כספים לכיסוי הוצאות ותשלומים שונים, עד שגילו כי היו מעורבים בתרמית.

על פי ההערכות, מתפרנסים מתרמית זו כ-50,000 איש בניגריה בלבד ועוד עשרות אלפים ברחבי העולם. בשנת 2003 דיווחה היחידה הארצית לחקירות הונאה בבריטניה, כי במהלך שנת 2002, 150 אזרחים בריטים נפלו קורבן לעוקץ הניגרי ואיבדו כתוצאה מכך כ-13,500,000 דולר. השירות החשאי האמריקאי, שעליו הוטלה המשימה להילחם בתופעת העוקץ הניגרי, מדווח כי מדי חודש הוא מקבל כ-9,000 תלונות מאזרחים אמריקאים שחשים שנפלו קורבן לעוקץ. בשירות החשאי מעריכים כי מדי שנה מאבדים אזרחים אמריקאים כמאה מיליון דולר לאנשי העוקץ הניגרי. בנוסף לנזקים הכספיים, אירעו לא אחת מעשי שוד ותקיפה של קורבנות אשר הגיעו למקומות שונים בעולם, בעקבות מכתבי העוקץ. בשנת 2003 גבה העוקץ הניגרי גם קורבנות בנפש. אזרח צ'כי בן 72 שאיבד את כל חסכונותיו לאחר שנפל קורבן למעשה הרמאות, הסתער על השגרירות הניגרית ברפובליקה הצ'כית, ירה בשני אנשים והרג את הקונסול הניגרי.

בתחילה היו אלו מכתבי נייר אשר התקבלו בדואר או בפקס מגורמים שונים שהתחזו לבכירים במשטר הניגרי, למשל, אשר ציינו כי ברשותם מיליוני דולרים שמקורם בעסקאות נפט, גז וכד', שאין באפשרותם להוציא מהמדינה. בתמורה לשימוש בחשבון הבנק של הקורבן, הציעו הנוכלים עמלות שמנות. לאחר יצירת קשר בין הצדדים באמצעות הטלפון, נתבקשו הקורבנות להעביר כספים לצורך ביצוע העסקה, כגון: שכר עורך דין, שוחד לגורמים בכירים, עמלות, הוצאות שונות, אישורים נוטריוניים וכד'. בדרך אחרת זייפו הנוכלים את החתימות ומשכו כספים מחשבונות הבנק של הקורבנות. בדפוס פעולה אחר, ביקשו הנוכלים מהקורבן להעביר סכומי כסף לחשבון בנק ספציפי בחו"ל, כדי ליצור מצג של גוף בעל גב כלכלי איתן. לאחר העברת הכספים, משכו הנוכלים את הכספים ונעלמו. מהפכת האינטרנט הפכה את העוקץ לאלקטרוני. השימוש בדואר האלקטרוני מאפשר לנוכלים להגדיל את תפוצת המכתבים בצורה אסטרונומית, תוך ביטול עלויות המשלוח. הנוכלים נעזרים בכתובות דואר אלקטרוני המתקבלות משימוש באתרי "דואר מבוסס רשת" כמו Gmail. במידה שמוגשת תלונה למנהלי אותם אתרים, הללו יכולים אומנם לסגור את חשבון הדואר, אך הנוכל לא יתקשה לפתוח חשבון חדש תוך חמש דקות; את שינוי הכתובת הוא מסביר בכך, שקווי הטלפון שלו ושל משפחתו נמצאים תחת מעקב ממשלתי.

מאז ההונאה הראשונה פותחו מאות גרסאות של תרמיות עוקץ אשר נשלחות בתפוצה נרחבת לכל רחבי העולם. באינטרנט ניתן למצוא יותר מ-500 סוגים של מכתבים, המתאימים לקהלי יעד שונים. דוגמה אחת היא מכתבי "ירושה": הנוכלים מציגים את עצמם כעורכי דין אשר הצליחו לאתר את הקורבן, שהינו קרוב משפחה רחוק ויחידי של אדם שנפטר והותיר אחריו רכוש השווה מיליונים. תמורת תשלום של אגרות שונות, מבטיחים הנוכלים להעביר את הכסף לקורבן. בחלק מהעוקצים מספקים הנוכלים גם מסמכים של בנקים, עורכי דין וגורמים שונים, אשר כולם מזויפים.

הנוכלים מנצלים כל משבר למשלוח מכתבים חדשים. כך לדוגמה, קריסת המשטר בברית המועצות יצרה סיפור כיסוי לכספים גדולים, ולא בדיוק כשרים, אשר גורמים בעלי קשרים לשלטון מעוניינים להוציא מהמדינה. לאחר מכן, סיום המלחמה בעיראק הביא לגרסה חדשה בה נשלחים מכתבים מגורם המציג את עצמו כמיליונר עיראקי המבקש עזרה במשיכת כספו מעיראק על ידי הפקדת הכסף בחשבון הקורבן, שבתמורה יקבל 10% מערכו. גם במקרה זה, לאחר יצירת הקשר מתבקש הקורבן להפקיד כספים בחשבון זר בחו"ל עבור דמי טיפול ועמלות שונות. גם הצד היהודי לא נפקד: מכתבי עוקץ והצעות להעברת כספים "שנשכחו" בבנקים והשייכים לניצולי השואה, מועברים, בתמורה לעמלה, לגורמים שונים בעולם.

סוג אחר של עוקצים הינו מכתבי הלוטו; הנוכלים מדווחים לאנשים כי זכו בהגרלה המבוססת על כתובת, מספר טלפון נייד, דואר אלקטרוני ואף רשתות חברתיות. הזוכה מתבקש ליצור קשר ולמלא פרטים. לאחר מכן מתבקשים "הזוכים" להעביר דמי טיפול שונים והנוכלים נעלמים עם הכסף.

גם השימוש הנרחב באינטרנט סייע בפיתוח גרסאות חדשות של עוקצים. האקרים, שמצליחים לגנוב את רשימת התפוצה של משתמשים, שולחים, כביכול בשמם, מייל מצוקה בבקשה למשלוח כסף בטענה כי נשדדו ואין להם טלפון נייד, וגרוע מכך – הם זקוקים לכסף עבור כרטיס טיסה ותשלום למלון בו הם שוהים. המתחזים מוסרים פרטי חשבון בנק כביכול של המלון בו הם נמצאים ומבטיחים להחזיר את הכסף מייד עם שובם ארצה. בגרסה אחרת נשלחים מיילים המתחזים להיות מגופים כגון: PAYPAL, חברות כרטיסי אשראי, ומנויים לשירותים שונים, אשר מודיעים על סגירת החשבון לאור חשד לשימוש לא מורשה. המתחזים מבקשים עדכון פרטים אישיים לצורך הסרת החסימה ועושים שימוש בפרטי כרטיס האשראי לביצוע רכישות פרטיות.

כיצד, אם כן, ניתן להימנע מתרמיות מסוג זה? פשוט להתעלם ולזכור שגבינה חינם יש רק במלכודת עכברים.

להלן מספר דוגמא למכתב עוקץ:

מתוך: "המדריך השלם לביקורת חקירתית"-עופר אלקלעי רו"ח וכלכלן משפטן LL.M, LL.B, מבקר פנימי מוסמך(CIA), מהדורת 2021, פרק 5, עוקצים שונים, עמודים 94-99.