בשנת 1814 בוצעה אחת מתרמיות ניירות הערך הראשונות בשוק ההון, כאשר אדם בשם דה-ברנגר, רכוב על סוס ולבוש במדי חייל בריטי, הכריז קבל עם ועדה על ניצחונם של הבריטים במערכה מול נפוליאון, ומותו של נפוליאון בקרב. הכרזה זו הביאה לעליות בשערי אגרות החוב הממשלתיות של בריטניה, מה שאפשר לדה-ברנגר ושותפיו למכור אותן ברווח. דה-ברנגר ושותפיו הורשעו בעבירת קונספירציה, והעונש שנגזר עליהם כלל מאסר למשך 12 חודשים, כאשר בתקופה זו בכל יום בצוהריים, הם ייכבלו לעמוד הקלון שמול הבורסה המלכותית למשך שעה אחת. כמו כן נגזר על הנאשמים קנס בסך 1,000 פאונד.
היכולת לגרוף סכומי עתק בתרמיות הקשורות לפעילות בניירות ערך הביאו להתפתחות משפטית של חוקים שונים למניעת מניפולציות כאלו, ולהקמת גופי פיקוח, חקירה ותביעה של עבירות אלו (כלים לביצוע חקירת מעילה או חקירת הונאה). מיותר לציין כי עבירות כאלו, מלבד הנזק שהן גורמות, גם מביאות לאובדן אמון הציבור בהליך הוגן ושקוף של מסחר בניירות ערך.
תהליך ההנפקה של ניירות ערך, שמשמעותו היא גיוס הון לחברה – בין אם באמצעות חוב שאותו החברה צריכה להחזיר ובין אם באמצעות הון המדלל את בעלי המניות הנוכחיים של החברה – מכונה השוק הראשוני.
על השוק הראשוני מפקחת הרשות לניירות ערך, ועל מנת שחברה תהיה רשאית לגייס הון באמצעות הנפקת ניירות ערך היא זקוקה לאישור מהרשויות שהיא מתאימה לכך (יש לה דוחות כספיים מבוקרים, הון עצמי מינימלי וכיוצ"ב).
לאחר שחברה גייסה הון באמצעות הנפקת ניירות ערך, ועל מנת לעודד את תהליך גיוס ההון, שבסופו של דבר מקצה נכון יותר את המקורות והשימושים הכלכליים במשק, הופכים ניירות הערך המונפקים לסחירים בבורסה לניירות ערך.
הרשות לניירות ערך, האמונה על ההסדרים בשוק הראשוני, מפקחת ואוכפת גם את ההסדרים בשוק המשני ודואגת שהמסחר יהיה אמיתי והוגן, וזאת על מנת לעודד ציבור גדול ככל האפשר של משקיעים להצטרף למסחר הזה.
פרק זה עוסק בתרמיות בניירות ערך במסגרת השוק המשני, אם כי חשוב לציין שיש סוגי תרמיות גם בשוק הראשוני.
במסגרת השוק המשני ניתן לציין שלוש סוגי עבירות מרכזיות בהן :
נייר ערך הוא נכס פיננסי בעל ערך כספי שניתן לסחור בו. ישנם סוגים שונים של ניירות ערך כגון: מניות, אגרות חוב, כתבי אופציה, שטרי חוב וכו'.
סוגי ניירות הערך העיקריים בהם נדון בפרק זה הם מניות ואגרות חוב.
מניות הינן ניירות ערך המקנות חלק בבעלות החברה, וככאלה מקנות זכות להצביע באסיפה הכללית של החברה וזכות להשתתפות ברווחים (קבלת דיבידנד) במידה שדירקטוריון החברה מחליט לחלקן. אגרות חוב, לעומת מניות, אינן מקנות זכות הצבעה או זכות לקבלת דיבידנד, אך החברה מחויבת בהחזר החוב הנקוב עליהן בתוספת ריבית, והתשלום לבעליהן קודם לכל תשלום לבעלי המניות של החברה.
חברות רשאיות להנפיק ניירות ערך בשוק המשני וגם מדינות עושות זאת על מנת לממן את הוצאותיהן.
שווי נייר הערך נקבע בנקודת האיזון של מפגשי הביקוש וההיצע. מחיר השוק נקבע בנקודה שבה מוכר מרצון וקונה מרצון נפגשים. השווי רגיש לשינויים סביבתיים, כלכליים, מדיניים ופוליטיים הקובעים את שוויו של נייר הערך ואת היקף סחירותו.
המסחר בניירות ערך מתבצע בדרך כלל באמצעות מתווך בדמות הבורסה, המוגדרת בחוק ניירות ערך כדלהלן:
"בורסה" – חברה שקיבלה רישיון להקמה ולניהול של מערכת למסחר בניירות ערך לפי סעיף 45
"מערכת למסחר בניירות ערך" – מערכת רב-צדדית שבאמצעותה מתנהל מסחר בניירות ערך בדרך של הפגשת פקודות קנייה ופקודות מכירה של ניירות ערך ושכלול עסקאות בין קונים ומוכרים של ניירות ערך, הפועלת בלא הפעלת שיקול דעת, על פי כללים שנקבעו מראש;
החברות שניירות הערך שלהן רשומות למסחר בבורסה הינן חברות ציבוריות, לאחר שעברו תהליך של הנפקה (במסגרת השוק הראשוני) כהגדרתן בסעיף 1 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 כדלהלן:
"חברה ציבורית" – חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה או שהוצעו לציבור על פי תשקיף כמשמעותו בחוק ניירות ערך, או שהוצעו לציבור מחוץ לישראל על פי מסמך הצעה לציבור הנדרש לפי הדין מחוץ לישראל, ומוחזקות בידי הציבור;
המסחר בניירות ערך בארץ ישראל החל בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי בנקאים יהודים שעלו לארץ לאחר שנמלטו מגרמניה הנאצית. בנק אנגלו-פלשתינה המנדטורי, שלימים הפך לבנק לאומי לישראל, הקים ב-1935 את "לשכת החליפין לניירות ערך" שתפקדה כבורסה קטנה ובה נסחרו ניירות ערך, במשך שעה מדי יום, על פי הכללים המקובלים בבורסות אירופאיות.
עם קום המדינה, ועל רקע הגידול במחזורי המסחר ובמספר החברות שהנפיקו לציבור, גבר הצורך במיסוד המסחר בניירות ערך. הבנקים ובתי ההשקעות שפעלו בישראל באותה תקופה התאגדו והקימו בחודש ספטמבר 1953 את הבורסה לניירות ערך בתל אביב.
הבורסה לניירות ערך הינה הבורסה היחידה בישראל שניתן לסחור בה בניירות ערך, ועל כן היא ממלאת תפקיד מרכזי במשק הישראלי. הבורסה מהווה תשתית שוק בעלת חשיבות לצמיחתו והיא "המגרש הביתי" של מגייסי ההון בישראל, חברות וממשלה, וכן של ציבור המשקיעים ותעשיית ניירות הערך בישראל. הבורסה מאפשרת לחברות לגייס את ההון הדרוש להתפתחותן ובכך תורמת לכלכלה הישראלית, לתעסוקה ולצמיחת המשק. עבור המשקיעים, הבורסה היא זירת מסחר משוכללת ואמינה לקנייה ומכירה של ניירות ערך, לרבות מגוון רחב של מכשירים פיננסיים.
מבנה הבורסה – החל מיום 1.8.2019 הבורסה אף היא חברה ציבורית שניירות הערך שלה נסחרים בבורסה בתל אביב, זאת לאחר הנפקת 31.7% ממניותיה בסוף יולי 2019. הבורסה מורכבת מחברים, 23 במספר (הבנקים ובתי ההשקעות הגדולים), והמסחר בה מתבצע באמצעות חברי הבורסה בלבד אשר גובים עמלה בעבור השירותים שהם מספקים.
נהוג לחלק את העבירות בניירות ערך לשני סוגים הנגזרים מחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך") – עבירות תרמית הקשורות למסחר בבורסה, ועבירות דיווח הקשורות לדיווחים השוטפים של החברות לבורסה, כדלהלן:
עבירות הדיווח נגזרות מסעיף 53 לחוק ניירות ערך העוסק בהגנה על ערכי השקיפות והגילוי שהחברות הציבוריות חייבות בהן. כל חברה ציבורית נדרשת לדווח לציבור משתמשי הדוחות הכספיים והמשקיעים על כל אירוע שיש בו בכדי להשפיע על החלטת המסחר בנייר הערך של החברה. האירועים כאמור מדווחים ככלל באמצעות מערכת המאי"ה (מערכת אינטרנטית להודעות בורסה), הנגישה לכל אחד.
הסעיף מבחין בין עבירות דיווח מהסוג שבוצעו, תוך כוונה להטעיית המשקיע הסביר, ובגינן ניתן לגזור עד לחמש שנות מאסר או קנס בסך של עד 1,130,000 ש”ח במידה שעובר העבירה הינו יחיד, וסך של עד 5,650,000 ש”ח במידה שעובר העבירה הינו תאגיד, לבין עבירות דיווח מהסוג שבוצעו בכוונה להכשיל הליך אכיפה מנהלי ובגינן ניתן לגזור עד שלוש שנות מאסר או קנס בסך 565,000 ש”ח במידה שעובר העבירה הינו יחיד, וסך של עד 1,130,000 ש”ח במידה שעובר העבירה הינו תאגיד. כמו כן, הסעיף קובע כי עבירות דיווח שבהן לא הוכחה הכוונה כאמור, דינן שנתיים מאסר או קנס בסך 565,000 ש”ח במידה שעובר העבירה הינו יחיד, וסך של עד 2,825,000 ש”ח במידה שעובר העבירה הינו תאגיד.
עבירות הדיווח הן ברובן עבירות של בעלי מקצוע בתאגיד ומחוצה לו, הקשורים בהכנת הדיווחים לבורסה. בדרך כלל מדובר בעורכי דין ורואי חשבון המועסקים בחברות הנסחרות ונותנים להם שירותים, למשל רואי חשבון שנותנים שירותי ביקורת לדוחות הכספיים.
בשנים האחרונות ניכרת מגמה בעבירות הדיווח להעבירן לפסים של אכיפה מנהלית, קרי, אכיפה שבצידה קנס לחברה וקנס אישי (שאין לנושא המשרה אפשרות לבטח כנגדו) והרחקה מכהונה (של מנהל בחברה, דירקטור, או בעל רישיון לעיסוק בתחום כגון רו"ח, עו"ד וכיוצ"ב).
עבירות התרמית במסחר – עליהן ארחיב להלן – הגשת כתבי אישום בעבירות אלה נועדה להגן על תקינות ויעילות המסחר בניירות ערך של החברות הציבוריות וכן לשמור על ההגינות של המסחר.
תרמית בניירות ערך – סעיף 54 לחוק
עבירות התרמית מגלמות למעשה את ההשפעה על שער נייר הערך, מתוך כוונה לבצע מניפולציה, כך שלא יגלמו את ערך השוק של נייר הערך. תכלית הסעיף הינה להבטיח ששערי ניירות הערך ישקפו נאמנה את מחיר השוק בתנאי שוק חופשי בו קונה מרצון רוכש ממוכר מרצון בתום לב. חוק ניירות ערך מבחין בין שני סוגים של עבירות תרמית בניירות ערך – השפעה על שער המסחר (סעיף 54(א)(2)) ועבירות הנעה על משקיעים אחרים (סעיף 54(א)(1)).
בגין עבירות התרמית נקבע כי בית המשפט רשאי לגזור עונש של עד חמש שנות מאסר ו/או קנס כספי בסך של עד 226,000 ש”ח במידה שעובר העבירה הינו יחיד, וסך של עד 5,650,000 ש”ח במידה שעובר העבירה הינו תאגיד.
להלן יפורטו מספר דפוסי מסחר נבחרים שקיומם עלול לעורר חשד לתרמית במסחר בניירות ערך, כפי שפורסם בעמדת סגל של הרשות לניירות ערך בנושא תרמית במסחר בניירות ערך מיום 10.9.2014 (להלן: "חוזר הרשות בעניין תרמית בניירות ערך"):
עסקאות מתואמות (Matched orders) – עסקאות אלה הוגדרו בחוזר הרשות בעניין תרמית בניירות ערך כמכירה וקנייה של אותו נייר ערך בידי שני אנשים או יותר, שנעשו תוך תיאום מראש בין הצדדים, והשפיעו על שער נייר הערך בבורסה. האיסור על ביצוע עסקאות מתואמות קבוע בסעיף 54(א1)(2) לחוק לפיו יראו אדם כמבצע תרמית בקשר לניירות ערך אם הוא "עשה עסקה עצמית בניירות ערך, עסקה מתואמת בניירות ערך או ייצוב של שער ניירות ערך".
עסקאות עצמיות (Wash Trades) – עסקאות אלה הוגדרו בחוזר הרשות בעניין תרמית בניירות ערך כמכירה וקנייה בעת ובעונה אחת של אותו נייר ערך בידי אותו אדם או מי מטעמו, אשר השפיעה על שער נייר הערך בבורסה.
מתן הוראות ללא כוונת ביצוע – המדובר במצב בו מוזרמות הוראות במסחר ומייד לפני ביצוען הן מבוטלות, זאת במטרה לייצר את הרושם כאילו יש היצע או ביקוש אמיתי בהגבלות שערים אלו, ובכך למעשה להשפיע על שער נייר הערך.
השתלטות על נייר ערך לצורך השפעה על השער – עסקאות אלה הוגדרו בחוזר הרשות בעניין תרמית בניירות ערך כהזרמת הוראות ו/או ביצוע עסקאות על ידי גורם או מספר גורמים, תוך שיתוף פעולה ביניהם, בניסיון לייצר עודף ביקוש או היצע של נייר הערך, במטרה להשפיע באופן ישיר או עקיף על שערי הקנייה והמכירה של אותו נייר הערך.
המטרה העיקרית באיסור הקבוע בסעיף 54 לחוק ובאכיפתו היא לעודד את ציבור הסוחרים בשוק ההון למסחר אמיתי, דהיינו, מסחר שמונע מכוונות כלכליות כנות.
דוגמה לפסק דין שניתן לאחרונה בעניין עסקאות מתואמות ועסקאות עצמיות ניתן למצוא בת"פ 9238-11-18 מדינת ישראל נ' מצליח (פורסם ביום 7.5.19), במסגרתו הרשיע השופט, סגן הנשיא חאלד כבוב מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב את מר אבי מצליח, ששימש כמנהל תיקי השקעות בבנק אוצר החייל, ואף ייעץ באופן פרטי עבור מכרים וחברים וניהל את השקעותיהם. בית המשפט גזר על מר מצליח 21 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 20,000 ש”ח ופיצוי בסך 63,000 ש”ח בגין ביצוע של מעל 2,000 עסקאות עצמיות ומתואמות בין חשבונותיו האישיים ובין חשבונות המשקיעים שהיו בניהולו. כך, בין היתר, נקבע על ידי בית המשפט כי מר מצליח יצר רווחים זמניים למשקיעים על חשבון משקיעים אחרים וגרם נזק ללקוחות הבנק. הקנס שהוטל על הנאשם על ידי בית המשפט נקבע בהתחשב ביכולתו הכלכלית המועטה של מר מצליח, וכמו כן נלקחה בחשבון העובדה שמר מצליח לא הפיק כל רווח לכיסו ואף ספג הפסדים כבדים בניסיונותיו לכסות את הפסדי הלקוחות להם גרם.
דוגמה נוספת הינה הפרשה המתוקשרת בעניינו של מר נוחי דנקנר בת"פ 60386-06-14 מדינת ישראל נ' דנקנר ואח' (פורסם ביום 4.7.16). מר דנקנר היה בשעתו בעל השליטה בחברת אי.די.בי, שהייתה הקונצרן הגדול ביותר במשק הישראלי. מר דנקנר הורשע יחד עם בעל שליטה נוסף בחברה, מר איתי שטרום, בעבירות הנעה והשפעה בדרכי תרמית על שער נייר הערך של קונצרן אי.די.בי.
הפרשה עסקה בהנפקת מניות משנית של חברת אי.די.בי לציבור בשנת 2012, אשר כונתה "הנפקת החברים". בימים שקדמו להנפקה ובמהלכה ביצעו דנקנר ושטרום פעולות שמטרתן השפעה על שער המניה בבורסה, כדי למנוע את ירידת ערכה לקראת ההנפקה, שמחיר המניות בה הושפע ממחיר המניה בבורסה. ההשפעה על שער המניה בבורסה נעשתה באמצעות רכישות מאסיביות של מניות אי.די.בי שביצע שטרום בבורסה, מכירת מניות אלו בעסקאות מחוץ לשוק למשקיעים שהפנה דנקנר אל שטרום, ורכישה חוזרת של מניות בבורסה על ידי שטרום.
השופט כבוב קבע כי הנאשמים פעלו באופן משותף ומתואם לתמיכה בשער מניית אי.די.בי, פעילות שמטרתה העיקרית הינה הגדלת מחזור המסחר במניה ומניעת ירידת שער המניה, כמו גם העברת מסר לשוק ההון שיש גורמים חסרי עניין שקונים ומוכרים את הנייר ללא מניע פסול. השופט כבוב גזר על מר דנקנר עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי ו-800 אלף ש”ח קנס.
יש לציין כי בדיון הערעור של מר דנקנר במסגרת ע"פ 220/17 דנקנר נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 29.8.18), הרכב השופטים החמיר בעונשם של המעורבים וגזר על מר דנקנר שלוש שנות מאסר בפועל (הקנס נותר על כנו).
עבירת שימוש במידע פנים
כאשר נחקקה עבירת שימוש במידע פנים לראשונה ב-1981, העונש בצידה היה מתון – שנת מאסר אחת או קנס בסך 100,000 ש”ח. אולם במשך הזמן חל שינוי במדיניות החקיקתית, ובתיקון שנערך לחוק בשנת 1998 הועלה משמעותית רף הענישה בגין העבירה באופן המאפשר הטלת חמש שנות מאסר בפועל.
בתמצית, מידע פנים הוגדר ככל ידיעה אודות חברה, שאיננה ידועה לציבור, וקיים בה הפוטנציאל לגרום לשינוי משמעותי במחיר נייר ערך של החברה אילו היא נודעה לציבור.
"מידע פנים" מוגדר בסעיף 52א לחוק ניירות ערך בצורה הבאה:
"מידע פנים" – מידע על התפתחות בחברה, על שינוי במצבה, על התפתחות או שינוי צפויים, או מידע אחר על החברה, אשר אינו ידוע לציבור ואשר אילו נודע לציבור היה בו כדי לגרום שינוי משמעותי במחיר נייר ערך של החברה או במחיר נייר ערך אחר, שנייר ערך של חברה הוא נכס בסיס שלו."
ניתן לראות כי התנאי המרכזי בהיותו של מידע "מידע פנים" על פי חוק ניירות ערך הינו "פומביות המידע", קרי שהמידע לא היה ידוע לציבור וכתוצאה מכך לאוחז במידע מוקנה יתרון תחרותי על כלל ציבור המשקיעים.
"איש פנים" בחברה מוגדר כ:
(1) דירקטור, מנהל כללי, בעל מניות עיקרי בחברה או אדם אחר שמעמדו או תפקידו בחברה או קשריו עימה נתנו לו גישה למידע פנים ביום הקובע או תוך ששת החודשים שקדמו לו; לעניין זה, "היום הקובע" – היום שבו נעשה שימוש במידע פנים;
(2) בן משפחה של אחד המנויים בפסקה (1);
(3) תאגיד בשליטתו של אחד המנויים בפסקאות (1) ו-(2);
מהו "שימוש במידע פנים"? סעיף 52ב עוסק בשאלה זו ותוחם את הגדרת השימוש במידע הפנים. אדם העושה עסקה בנייר ערך של חברה פלונית, כאשר מצוי בידו מידע פנים באשר לאותה חברה – יראו אותו כעושה שימוש במידע פנים. כמו כן, אדם המוסר מידע פנים ו/או חוות דעת לעניין נייר ערך של חברה פלונית לצד ג', אשר קיים יסוד סביר להניח כי אותו צד ג' יעשה שימוש במידע הפנים או ינצל את חוות הדעת לצורך עסקה או ימסור את המידע לצד ד' – יראו זאת כשימוש במידע פנים.
האיסורים הפליליים בנושא שימוש במידע פנים קבועים בסעיפים 52ג ו-52ד לחוק ניירות ערך – עבירת השימוש במידע פנים יכולה שתיעשה על ידי איש פנים בחברה (סעיף 52ג לחוק) וכן על ידי צד ג' שעושה שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים (סעיף 52ד לחוק), כמפורט להלן:
איש פנים העושה שימוש במידע
איסור: האיסור קבוע כאמור בסעיף 52ג(א) לחוק ניירות ערך לפיו "איש הפנים בחברה לא יעשה שימוש במידע פנים." נזכיר כי שימוש במידע פנים כולל בחובו מסירת מידע על ידי איש הפנים לגורם שסביר היה להניח שיעשה שימוש באותו מידע.
הפסיקה הגדירה את איסור השימוש במידע פנים כאיסור קטגורי, אשר בגינו אינה נדרשת בחינה של מניעיו של איש הפנים בביצוע העסקה, ובהתאם – נקבע שלא נחוצה הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין מידע הפנים המצוי בידי איש הפנים לבין ביצוע העסקה על ידו.
השופט חשין עמד על נקודה זו ברע"פ 8472/01 מהרשק נ' מדינת ישראל, נט (1) 442 (2004) כלהלן:
"האיסור שהוטל על איש פנים המחזיק במידע פנים – איסור קטגורי הוא. מניעיו של איש הפנים לעת העסקה אינם מיסודות העבירה. ממילא, וכמתבקש מכך, אין נדרשת הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין מידע הפנים לבין ביצוע העסקה.
…
במילים אחרות: די לנו בכך שאיש פנים יעשה עסקה בנייר ערך של החברה שעה שמידע פנים בידיו, ונראה בו כמי שעשה שימוש במידע פנים של החברה בניגוד להוראת סעיף 52ג".
עונשין: סעיף 52ג(ב) לחוק ניירות ערך קובע כי איש פנים בחברה העושה שימוש במידע פנים המצוי בידו, דינו מאסר חמש שנים או קנס בשיעור פי חמישה מן הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) בחוק העונשין (ובסה"כ עד לסך 1,130,000 ש”ח).
צד ג' העושה שימוש במידע
איסור: האיסור כאמור קבוע בסעיף 52ד(א) לחוק ניירות ערך לפיו "לא יעשה אדם שימוש במידע פנים אשר הגיע לידיו, במישרין או בעקיפין, מאיש פנים בחברה."
בשונה מהעבירה המוגדרת בסעיף 52ג לחוק ניירות ערך, האוסרת שימוש במידע פנים על ידי אדם שיש לו גישה ישירה למידע כזה מכוח היותו איש פנים בתאגיד, סעיף 52ד מוכוון כלפי מי שאינו בבחינת "איש פנים", אך מחזיק במידע כזה שהועבר לידיו על ידי "איש פנים" במישרין או בעקיפין. על מנת להרשיע לפי סעיף זה קיימת דרישה שהאדם שקיבל את מידע הפנים יעשה בו שימוש. בע"פ 3164/14 גיא פן, צבי רבין נ' מדינת ישראל נקבע כי ניתן להרשיע בעבירה זו על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד.
עונשין: סעיף 52ד(ב) לחוק ניירות ערך קובע כי אדם העושה שימוש במידע פנים שהגיע אליו מאיש פנים בחברה דינו מאסר שנתיים או קנס בשיעור עד פי שניים וחצי מן הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין (ובסה"כ עד לסך 188,250 ש”ח).
ניתן להבחין, אם כן, כי המחוקק בחר להטיל על צד ג' שאינו איש פנים בתאגיד עונשים פחותים בגין ביצוע עבירה של שימוש במידע פנים מאשר על איש הפנים בחברה שמבצע את העבירה. ניתן לשער כי המחוקק רואה את איש הפנים בחברה כבעל חובת אמון גבוהה יותר כלפי התאגיד בו הוא נמצא, ועל כן מצא לנכון להחמיר עימו את הדין.
כמו כן, חוק ניירות ערך מקנה שורה של הגנות, כאשר מתקיימת אחת מהן, לא יישא אדם באחריות פלילית. רשימת ההגנות קבועה בסעיף 52ז לחוק כדלקמן:
(1) המטרה היחידה של העסקה שעשה הייתה רכישת מניות הכשרה אשר על פי תקנות החברה נדרש דירקטור לרכוש כתנאי למנויו;
(2) העסקה שעשה הינה פעולה בתום לב במסגרת ביצוע תפקידו כמפרק, ככונס נכסים או כנאמן בהליכי חדלות פירעון לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי או לשם מימוש בטוחות;
(3) העסקה שעשה הינה ביצוע בתום לב של חוזה חיתום;
(4) מטרת השימוש במידע פנים לא הייתה, או בעיקרה לא הייתה, עשיית רווח או מניעת הפסד לעצמו או לאחר;
(5) הוא התקשר בעסקה בקשר לניירות ערך של החברה שעל אודותיה יש לו מידע פנים או בקשר לניירות ערך אחרים שניירות ערך של החברה הם נכס בסיס שלהם כשלוחו של אחר, בלא שהפעיל את שיקול דעתו ובלא שמסר מידע או חוות דעת שהיה בהם כדי להביא להתקשרות בעסקה;
(6) העסקה שעשה היא עסקה מחוץ לבורסה עם אדם שגם בידו היה מצוי מידע הפנים;
(7) העסקה נעשתה בעד איש הפנים על ידי נאמן הפועל על דרך של נאמנות עיוורת; לענין זה, "נאמנות עיוורת" – נאמנות המופעלת על פי שיקול דעתו הבלעדי של הנאמן וללא התערבותו של איש הפנים;
(8) בנסיבות העניין הייתה הצדקה לביצוע העסקה.
לצורך הרשעה בעבירת השימוש במידע פנים, אין חובה שהגורם שביצע שימוש במידע פנים ירוויח כתוצאה ממעשיו. יחד עם זאת, המחוקק בחר להטיל סנקציה אזרחית נוספת על מי שהרוויח כתוצאה מהשימוש שביצע במידע הפנים שהגיע לידיעתו. הדבר קבוע בסעיף 52ח לחוק ניירות ערך לפיו:
52ח. (א) רווח הנובע לאדם מעסקה שעשה הוא או אחר תוך שימוש במידע פנים, רשאית החברה שבנייר הערך שלה נעשתה העסקה לתובעו מאותו אדם.
(ב) רווח לעניין סעיף קטן (א) הוא סכום ההפרש בין מחיר נייר הערך שבו בוצעה העסקה לבין מחירו סמוך לאחר שמידע הפנים נודע לציבור.
דוגמה להרשעה בגין עבירת השימוש במידע פנים ניתן למצוא בע"פ 3164/14 גיא פן, צבי רבין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.6.15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים – הרכב: מלצר, עמית וסולברג):
מדובר בערעור על פסק דינו של השופט חאלד כבוב מבית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית), במסגרתו הורשעו גיא פן וצבי רבין בעבירות של שימוש במידע פנים שבוצעו במהלך השנים 2010-2008, ובעקבות הרשעתם הושתו עליהם העונשים הבאים:
גיא פן:
צבי רבין:
הערעורים נוגעים כאמור לפרשת שימוש במידע פנים במסגרתו הורשע מר רבין בסחר בניירות ערך של חברות ציבוריות, תוך שהיה בידו מידע פנים לגבי אותן חברות מתוקף תפקידו כאיש יחסי ציבור וקשרי משקיעים, שנתן שירותים בנושאים אלה לאותן חברות. כמו כן, הדליף מר רבין מידע פנים לחברו, גיא פן, שהורשע גם הוא.
מעצם תפקידו של מר רבין נהג האחרון להיפגש עם מנהלי החברות הציבוריות, ולעיתים אף נטל חלק בניסוח הדיווחים המיידיים שהפיקו החברות לבורסה. לנוכח עיסוקו של מר רבין כאמור הוא היה בבחינת "איש פנים" (כהגדרתו בפרק ח'1 לחוק ניירות ערך) בחברות נשוא הפרשה.
מר פן הינו עורך דין שבמועדים הרלוונטיים שררו יחסי חברות בינו לבין מר רבין. על פי כתב האישום, במספר הזדמנויות הדליף מר רבין מידע פנים למר פן, והאחרון עשה בו שימוש על מנת לייצר רווחים על ידי פעולות מסחר.
בעקבות המעשים הנ"ל מר רבין הואשם בכך שעשה שימוש במידע פנים בהיותו איש פנים בניגוד לסעיף 52ג לחוק ניירות ערך, והורשע בביצוע 48 עבירות אלה. מר פן הואשם בעשיית שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים בניגוד לסעיף 54ד לחוק ניירות ערך, והורשע בביצוע 136 עבירות אלה.
יש לציין כי הרשעתו של מר פן בבית המשפט המחוזי התבססה בעיקר על ראיות נסיבתיות כגון: דפוסי מסחר, חוסר היגיון כלכלי העולה מחלק מפעולות המסחר שפן ביצע אלמלא מידע הפנים, הקביעה בדבר הימצאותו של מידע פנים בידי רבין באותם מועדים, פעולות מסחר דומות שבוצעו על ידי קרובי משפחתו של פן בניירות הערך של אותן חברות במועדים סמוכים ועוד.
בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורו של מר רבין, כך שהרשעתו תכלול 45 עבירות על סעיף 52ג לחוק ניירות ערך, ותופחת תקופת מאסרו בפועל ל-22 חודשים. כמו כן, יקוצר עונשו של מר פן ל-12 חודשים.
#רואה חשבון חוקר#מבקר חקירתי#חקירות מעילות#חקירת הונאות#חשבונאות חקירתית#המדריך השלם לביקורת חקירתית#ביקורת פנימית#ניהול סיכונים#בקרת עורכי דין#מניעת מעילות#חקירה כלכלית#סקר חשיפה להונאות#הברחת נכסים#איתור מעילות והונאות#סקר מעילות