מחקרים שנערכו בעולם מלמדים כי הדרך הזולה והיעילה ביותר לאיתור ומניעת מעילות ועבירות כלכליות אחרות הינה באמצעות הטמעה של קו חם בארגון.
אמצעי זה מאפשר לעובדים, לקוחות וספקים למסור מידע באופן אנונימי על חשדות לאי סדרים ובכך מאפשר לארגון לקבל מידע מהשטח שלא אחת מביא לגילוי מעילות, אי סדרים ועבירות על חוקים שונים.
למרות העלות השולית של הטמעת קו חם בארגון, ארגונים רבים בישראל עדיין נמנעים מיישום כלי זה בטענה כי הוא עלול לשמש לסגירת חשבונות ולהצפת הארגון בתלונות שווא.
הסבר לטיעון זה ניתן למצוא בשונות בשם הכלי בישראל – "מלשינון" למול HOTLINE במדינות אחרות.
השוני בשם מצביע בין היתר על ההבדל בתפיסה הניהולית – חברתית בין התרבות בישראל למול מדינות אחרות.
בעוד שבישראל נתפס לא אחת מוסר מידע, כמלשין אשר נזקק להגנה כחושף שחיתויות, הרי שבארצות הברית וגם באיחוד האירופי זהו "השורק במשרוקית האזהרה" והמתריע בשער.
במאמר זה ברצוננו לסקור תופעה זו בעולם הרגולציה אשר יש לה שורשים חזקים בתרבות העסקית שמעבר לים ועושה דרכה אלינו דרך אירופה,
באמצעות חקיקה חדשה של האיחוד האירופי שתיכנס לתוקפה כבר בדצמבר 2021 ותשפיע על חברות ישראליות שלהן פעילות עסקית באירופה ומולה.
בארצות הברית, חלוצת החדשנות התאגידית, החלו רגולציות "מתריע בשער" להיחקק החל משנות התשעים בעקבות משברים כלכליים שונים, עד להגעה לשיא בחוק Dodd Frank בשנת 2010,
אשר נחקק בעקבות משבר הסאב פריים של 2008, ועיקרו הקמת בקרות כנגד כשלים וקריסות בשוק הפיננסי. בין היתר מגדיר חוק זה מחדש את היחס למוסר מידע הבא מתוך החברה (להלן "מתריע").
החוק קובע כי באם נפתח הליך משפטי כנגד החברה בשל הפרת חוקי ניירות ערך,
ועדותו של המתריע (באם נמצאה אמיתית) הינה מהותית בתהליך ההעמדה לדין, הרי שהמתריע יהיה זכאי ל"חלק בשלל" ההסדר עם החברה,
העשוי להגיע לאחוז משמעותי מכל סכום קנס או פשרה שייחתם עמה.
הוראות דומות מצויות בחוקים אמריקאיים נוספים, המדגישים את העקרון כי המתריע בשער זכאי לחלק ב"שלל ההסדר".
אם נביא בחשבון שהסדרים של חברות מפרות מול רשות ניירות ערך בארה"ב נוטים להגיע לאחרונה לסכומים של עשרות ואף מאות מיליוני דולרים,
הרי שמדובר בעידוד משמעותי לפעילותם של מתריעים ובגורם מרתיע שעל כל חברה להביא בחשבון.
באחת מפרשיות ה"מתריע" הידועות ביותר, פרשת אולימפוס, תאגיד הצילום היפני הענק (אשר בשנים האחרונות מפיק את עיקר הכנסתו מעולם הצילום הרפואי) נחשפו עשרות רבות של עבירות הונאה ושוחד מצידו של התאגיד, עד כדי הגעה לקיצון של איומים על חיי מנכ"ל החברה וקצין הציות שלה ("שחקני חיזוק" זרים) שגרמה להם לנוס על נפשם מיפן.
קצין הציות העיד באריכות נגד החברה ובסופו של דבר הוכר בשנת 2016 כ"מתריע" משמעותי בהגשת כתבי האישום, וזכה לקבל סך של 51 מיליון דולר (!) מתוך סכום ההסדר הכללי אליו הגיעו הרשויות עם החברה(אשר בזמנו היווה את הסכום הגבוה ביותר אי פעם שהוענק למתריע שבא מתוך תאגיד) ברור כי מבחינת קצין הציות וגם מבחינת החברה, הדבר היווה תוצאה דרמטית שבהחלט לא ציפו לה.(למעוניינים, הפרשה מתוארת לפרטיה בספרו המרתק של המנכ"ל מייקל וודפורד "Exposure").
אשר לחקיקה החדשה באיחוד האירופי, שכאמור תיכנס לתוקף כבר בחודש דצמבר 2021, עיקרה עוסק בחיוב על חברות להקים ערוצי דיווח פנימיים סדורים ומשמעותיים אשר יאפשרו למתריעים למסור תלונות ודיווחים ללא חשש, במגוון של תחומים, ולחקור דיווחים כאלה במלוא הרצינות על ידי החברה, במקביל לערוצי דיווח חיצוניים וסמכויות אכיפה אשר יופעלו על ידי רשויות החוק והפיקוח המדינתיות. לא פחות חשובה היא החובה להגן על המתריע ולא לנקוט כנגדו בכל הליכי "תגמול" בגין המידע שמסר.
התחומים לגביהם ניתן להתריע הינם מגוונים, וכוללים נושאי מוצרים פגומים ונזקי סביבה, תהליכי רכש, הלבנת הון ותהליכים פיננסיים, בריאות עובדים, נזקים לציבור ועוד.
למעשה, חקיקה ("דירקטיבה") זו של האיחוד, באה כחלק ממארג של דירקטיבות אחרות (למשל בנושא בדיקות הנאותות, בה עסקנו ברשימה אחרת) בכדי ליצור משטר של פיקוח עצמי ואכיפה פנימית בתוך החברות והתאגידים במדינות האיחוד לאחר שמאמצים רבים לעשות זאת "מבחוץ" לא הצליחו, והרשויות התערבו רק כאשר המצב הגיע לפגיעה רוחבית בציבור או לקריסה כלכלית שהכתה גלים במשק מקומי או בין מדינתי.
הרצינות בה רואה האיחוד האירופי את נושא המתריע ניכרת מתוך סעיפים שונים בחוק, ביניהם אפילו כזה המקנה הגנה לעובד שהוציא מסמכים מרשות החברה אם הדבר נעשה בכדי לדווח על הפרת חוק. סעיף אחר קובע כי על חברות לבצע הערכות סיכון בכדי להחליט על אילו צדדים "בעלי עניין" שעמם החברה בקשר (ספקים, מפיצים, שותפים עסקיים ועוד) יש להחיל את חובת הקמת מנגנוני הבקרה וההתרעה.
והמשמעות לגבינו: חברה ישראלית הכלולה במעגל העסקי של חברה אירופית, עשויה להיות מחויבת על ידה בהקמת מנגנוני התרעה, בקרה והגנה למתריעים, למרות שאין לה כל נוכחות פיזית בתחום האיחוד האירופי.
יתרה מזו: אם בעבר רווחה הדעה כי "מה שקורה באיחוד האירופי נשאר באיחוד האירופי", הרי שהקורונה האיצה תהליכים של גלובליות וטישטשה את גבולות לאומיות החברה. כיום חברות בבעלות ישראלית נרשמות ופועלות מאתרים באירופה כמו קפריסין, רומניה, יוון ועוד, עובדיהן מועסקים במגוון של מדינות, והגלובליזציה חלה על כולנו, בראש העין וביבנה כמו בברלין או פריז.
נציין כי החקיקה תחול בשלב ראשון על חברות המונות מעל ל- 250 עובדים, אך בהמשך ישולבו גם חברות קטנות יותר במעגל האחריות והפעילות.
חשוב להבין כי החובה ליצור מנגנוני התרעה ודיווח ולהגן על המתריעים יכולה בסופו של דבר לסייע לארגונים להגן על עצמם ולקבל מידע על אי סדרים כמו גם לסייע להביא לסטנדרטים גבוהים יותר בכל הקשור לתחומי הרגולציה והאכיפה.
המאמר נכתב ע"י רו"ח עופר אלקלעי ועו"ד אשר מילר – מומחה לציות, רגולציה ויחסי עסקים-ממשל. ניתן ליצור עמו קשר בדוא"ל comply.ace@gmail.com