הפוליגרף, או בשפת העם "מכונת אמת", יכול לשמש בכל אותם מקרים בהם יש מספר רב של חשודים והמבקר החקירתי או רואה החשבון החוקר מעוניין לצמצם את הרשימה ולהתמקד בחשוד אחד. גופי חקירה ומבקרים חקירתיים שונים עושים שימוש נרחב בפוליגרף במהלך החקירות המנוהלות על ידם, כגון חקירת הונאות או חקירת מעילות. בנוסף, נעשה שימוש בפוליגרף כחלק ממניעה – מעילות, גנבות וריגול תעשייתי ובמסגרת בדיקות שונות הקשורות לחשדות לגבי אי-סדרים שהתגלו בארגון. הפוליגרף יכול לספק אינדיקציה נוספת לגבי נכונות גרסה שמסר חשוד או עד. בעקבות ממצאי הפוליגרף יכול המבקר החקירתי להעריך בצורה טובה יותר את גרסת החשוד, את הממצאים שנאספו, ולעיתים אף לפנות לכיווני חקירה נוספים.
עלות בדיקה זו היא זולה מאוד יחסית לביצוע חקירות אחרות , עובדה זו הגדילה מאוד את הפופולריות של כלי זה. גם חברות הביטוח זיהו את הפוטנציאל הגלום בבדיקות הפוליגרף. במקרים בהם גרסת המבוטח לא נראית אמינה או שקיימים סימנים המצביעים על חשד להונאת חברת הביטוח, נעזרים לא אחת בפוליגרף לצורך בדיקת גרסת המבוטח.
למרבה ההפתעה, גם בתי משפט הדנים בנושאים אזרחיים, בית דין לעבודה, בתי דין רבניים ובוררים, נעזרים אף הם בתוצאות בדיקות הפוליגרף, וזאת כמובן כאשר שני הצדדים מסכימים להסתמך על תוצאות הבדיקה.
למרות השימוש הנפוץ בבדיקות פוליגרף, רבים רואים במכשיר זה קופסה שחורה. פעילות הפוליגרף נסמכת על הנחת בסיס, כי אמירת שקר גורמת למרבית האנשים לשינויים פיזיולוגיים בלתי רצוניים, כגון: הסמקה, דופק מוגבר, הזעה, קשיי נשימה ועוד. מכשיר הפוליגרף בוחן באופן מדעי את השינויים, שבחלק מהמקרים ניתן לראותם גם בעין לא מזוינת. מכשיר הפוליגרף רושם את השינויים בפרמטרים הבאים: דופק, לחץ דם, זיעה (מוליכות חשמלית של העור) ונשימה. במהלך הבדיקה נרשמות באופן רציף (בעבר על סליל נייר, כיום על המחשב) התגובות של הנבדק לשאלות השונות. בסיום הבדיקה מנתח הבודק את התוצאות ומזהה לאילו שאלות היו תגובות חריגות, לעומת שאלות אשר ברור לבודק כי הנבדק השיב עליהן אמת.
מרכיב עיקרי בהצלחת בדיקת הפוליגרף הינו הכנת השאלות לנבדק וניסוחן לעיתים זהו התקידו של רואה החשבון בחוקר או המבקר החקירתי. לפני כל בדיקה מקבל הבודק רקע נרחב ככל האפשר על האירוע או על הנושא הנבדק, ועל סמך מידע זה הוא עורך רשימה של שאלות אשר יוצגו לנבדק. השאלות חייבות להיות ברורות, מדויקות, נקודתיות ו"סגורות", כך שהנבדק יבין באופן ברור מה נשאל, לא יבלבל אירועים אחרים שאינם קשורים לבדיקה דנן ובסופו של דבר ישיב תשובה של 'כן' או 'לא'. שאלה כגון: "האם גנבת ממקום העבודה?" אינה טובה, מאחר שמרבית העובדים היו מעורבים בגנבות קטנות ממקום עבודתם, כמו למשל ציוד משרדי. לאור האמור, השאלה צריכה להיות מדויקת ולעסוק באירוע המדויק, כגון: "האם במסגרת עבודתך גנבת את התקבולים אשר התקבלו מלקוח פלוני?"
קבילות בדיקת הפוליגרף כראיה בבית משפט
אחת הסוגיות אשר נידונו רבות במהלך השנים הינה אמינות בדיקות הפוליגרף וקבילות ממצאי בדיקות הפוליגרף כראיה קבילה בבית המשפט, המוכרת בדיני הראיות. בשל חשיבותה העקרונית והמעשית של השאלה הנידונה, החליט שר המשפטים בשנת 1978 למנות ועדה לבדיקת הנושא בראשות השופט י' כהן (דין וחשבון הועדה לעניין פוליגרף (תשמ"א), להלן – דו"ח ועדת כהן). הועדה עיינה במחקרים מקצועיים, שמעה מומחים מהארץ ומהעולם אודות פעולתו של מכשיר הפוליגרף והשיטות השונות להפעלתו, תוך למידת יתרונות הבדיקות הללו וחולשותיהן. הועדה סקרה את הגישה הנוהגת בארצות השונות לגבי נושא זה, תוך תשומת לב מיוחדת לפסיקה האמריקאית בנידון, ובחנה בין היתר את ההשלכות האפשריות של התרת תוצאות בדיקות הפוליגרף כראיות קבילות בפני בתי המשפט.
בדו"ח הועדה מפורטות הטענות בעד קבילותן של תוצאות הפוליגרף ולעומתן הטענות כנגד קבלתן כראיה, כמפורט להלן.
בעד הקבילות מציינת הוועדה בעיקר את הנקודות הבאות שהועלו לפניה:
א. מחקרים המעידים על דיוקן הרב של הבדיקות, העולה על 90%.
ב. האמינות המיוחדת של הבדיקות הנערכות בשיטת הפח"מ (פריט חקירה מוכמן).
ג. הניסיון החיובי הרב שהצטבר במשטרות של מדינות רבות במרוצת שנות הסתמכותן על ממצאי הפוליגרף.
ד. ההזדמנות הניתנת לנאשמים להוכיח את חפותם מפשע באמצעות תוצאות הבדיקה, כאשר זו למעשה הדרך היחידה שבה יוכלו לנקות את שמם בצורה משכנעת מהחשדות שהוטחו נגדם.
כנגד התרת תוצאות הבדיקה כראיות קבילות מונה הוועדה בעיקר את הטענות הבאות:
א. היעדר מחקר מדעי בלתי תלוי, שעליו ניתן לבסס את הדעה שבבדיקת הפוליגרף ניתן להבחין בין אמת לשקר על יסוד מדידת תגובותיו הפיזיולוגיות של הנבדק.
ב. החשש, שהתרשמותו הסובייקטיבית של מפעיל הפוליגרף תהווה חלק בלתי נפרד מתוצאות הבדיקה. עקב כך, קבלת התוצאות כראיה עלולה, בעקיפין, להעביר את שיקול הדעת השיפוטי לידי המפעיל.
ג. היעדר תשובה ברורה לשאלה – מה הם סוגי האנשים שאינם ניתנים לבדיקה יעילה על ידי הפוליגרף.
ד. החשש לשיבוש התוצאות עקב ליקויים טכניים במכשיר, שאינם ניתנים לאיתור, וכן בשל תנאים חיצוניים שבהם נערכת הבדיקה (כמו חום או קור או ישיבה בלתי נוחה של הנבדק).
ה. הסכנה שעם התרחבות השימוש במכשיר הפוליגרף יתוודע הציבור הרחב לטכניקות הבדיקה ולדרכים לגבור על המכונה, במילים אחרות: קיומה של האפשרות "להכות את המכונה" ולגרום במכוון לתוצאות מסולפות.
ו. החשש שתיפגענה זכויות אזרח בסיסיות, כגון: הזכות לפרטיות והזכות להימנע מהפללה עצמית.
לאחר שהוועדה הקשיבה לטענות הנ"ל שהושמעו כנגד השימוש בבדיקות הפוליגרף כראיה בבתי המשפט, ולעובדה שבמדינות כה רבות אין מתירים את קבילותן של תוצאות אותן בדיקות. הוחלט בסופו של דבר כי בשלב זה אין עדיין מקום להרשות את הבאת תוצאות הפוליגרף כראיה במשפט פלילי, וזאת אף כאשר הנאשם והתביעה הכללית הסכימו לכך בצוותא. עם זאת, סברה הוועדה כי ניתן להשתמש בתוצאות בדיקת הפוליגרף כראיה בהליכי ביניים פליליים, כגון הדיון בשחרורו של עציר בערבות או בבקשה לעוצרו עד תום ההליכים, וכן בפני טריבונלים, אשר הפרוצדורה הנוהגת בהם אינה כפופה לדיני הראיות המקובלים.
למרות הסתייגותה של הוועדה מהשימוש בבדיקות הפוליגרף במשפטים פליליים, לגבי משפטים אזרחיים המליצה הוועדה לאמור: "נראה לנו שבמשפטים אזרחיים יש להרשות הבאת תוצאות בדיקות הפוליגרף כראיה לפני בית המשפט, בהסכמת הצדדים, ויש גם להרשות, אם הצדדים מסכימים לכך, שתוצאות הבדיקה יחייבו אותם ובית המשפט יפסוק לפיהן. כדי לא לסבך הליכים משפטיים, יש להתנות שבכל מקרה תיערך הבדיקה על ידי בודק שעליו הסכימו הצדדים או על ידי בודק שיתמנה על ידי בית המשפט ושפרט לזכות לחקור את הבודק לא תורשה הבאת ראיות אחרות בנוגע לתוצאות הבדיקה, אלא אם בית המשפט שוכנע שהבאת ראיות דרושה להשגת הצדק (מבלי לפגוע בהוראות הדין המאפשרות ביטול פסק דין בגלל מרמה)".
בית המשפט בארץ נדרש לא אחת לסוגיה, האם בדיקות פוליגרף יכולות לשמש כראיה קבילה במסגרת הליך פלילי או אזרחי. בהסתמך בין היתר על פסיקה בעולם וכן על החלטות ועדת כהן, כמפורט לעיל, נקבעה בארץ הלכה פסוקה, כי תוצאת בדיקת פוליגרף איננה ראיה קבילה בבית המשפט. לאור האמור, גם במקרים בהם תוצאות הבדיקה מצביעות על כך שעובד אינו דובר אמת בקשר למעורבות במעילה, הונאה וכד', הרי שלא ניתן להרשיעו על סמך ממצאים אלו. יתרה מכך, בית המשפט מתעלם מממצאי הבדיקה ואינו נותן להם כל משקל ראייתי במסגרת החלטתו. כך לדוגמה, בפסק דין ע"ב 913655/99 גונדבי מנחם נ' אליאנס חברה לצמיגים (טרם פורסם), נידון מקרה בו התגלתה חבלה חמורה במכונה של חברת אליאנס. החברה פעלה לאיתור העובד שגרם לחבלה, ובמסגרת החקירה שנערכה נשלחו 26 עובדים לבדיקות פוליגרף לצורך בירור מעורבותם בחבלה שנתגלתה. 25 עובדים נמצאו דוברי אמת בעוד עובד אחד נמצא דובר שקר בעניין המעורבות בחבלה בשלוש בדיקות שונות. על בסיס בדיקות הפוליגרף בלבד, פוטר העובד ונשללו ממנו פיצויי הפיטורין. העובד הגיש לבית הדין לעבודה תביעה לתשלום פיצויי הפיטורין שלו בטענות שונות בהן: העובדה שבדיקות פוליגרף אינן מדויקות היא בגדר ידיעה שיפוטית וכך נקבע גם בדו"ח ועדת כהן; בנוסף, התובע לא נתן הסכמתו לכך שבדיקות הפוליגרף ישמשו ראיה כנגדו, וכן שהנתבעת לא עשתה ניסיון כן להגיע לחקר האמת ולא ביצעה כל חקירה ודרישה בדרכים אחרות לרבות חקירת התובע.
בית המשפט קבע בפסק דינו כי –
"אין חולק כי בדיקות פוליגרף אינן קבילות בבתי המשפט, ולפיכך לא היה מקום לקבוע חד-משמעית את אחריותו של התובע לחבלה, על יסוד בדיקות הפוליגרף כשלעצמן".
כאמור, בית המשפט קבע לא אחת, כי בדיקות הפוליגרף אינן קבילות. עם זאת, נקבע כי תוצאות בדיקת פוליגרף תוכלנה להוות ראיה קבילה בהליך אזרחי (בתי משפט אזרחיים, בתי דין רבניים, בתי משפט למשפחה), אם הסכים הנבדק מראש לשני תנאים: האחד, להיבדק במכשיר הפוליגרף מרצונו החופשי; השני – העובד הסכים שתוצאות בדיקת הפוליגרף ישמשו כראיה קבילה בבית המשפט. שתי ההסכמות הללו מצד העובד חייבות להיות התחייבויות מצטברות ומפורשות, כך שאפילו אם העובד נתן את הסכמתו לבדיקה בפוליגרף, תוצאותיה לא יחייבו אותו כל עוד הוא לא חתם מראש גם על הסכמה מפורשת נוספת לכך שתוצאות הבדיקה ישמשו באופן ספציפי כראיה כשרה במשפט. ואולם, גם במקרה כזה של הסכמה כפולה מצד הנבדק, עדיין נתון לבית המשפט שיקול דעת באם לקבל את תוצאות בדיקת הפוליגרף כראיה מחייבת, אם לאו. וכך כתב השופט בך בפסק דין ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פד"י מב(1) 446:
"כאמור, רשאים הצדדים, ככלל, להתנות על דיני הראיות ועל נהלים פרוצדורליים. כלל זה מועיל וצודק הוא, שכן לרוב מוסיף הוא ליעילות הדיון, ובאשר המדובר בדרך הננקטת על דעת שני הצדדים, לא תגרום היא, מן הסתם, לעיוות הדין. אולם אין הסכמת הצדדים מהווה נוסחת קסם, אשר בעטיה מחויב בית המשפט לתת את ידו ואת אישורו לכל פרוצדורה המוצעת על ידי הצדדים, אפילו אם סבור הוא שזו נוגדת את תקנת הציבור, או את דרישות הצדק או אינה לכבודו של בית המשפט. כך, אם למשל יציעו הצדדים שתוצאת המשפט תיקבע באמצעות זריקת מטבע (שזהו למעשה הימור פסול כשלעצמו), או על ידי פנייה למגדת עתידות, אשר תסיק מסקנותיה מתוך עיון בקלפים או בשאריות קפה או בעזרת ממצאיו של אסטרולוג – האם רשאי בית המשפט לתת את אישורו לפרוצדורה שכזאת ולהתחייב מראש לתת את פסק דינו על פי התוצאות של אותם "הליכים"? וחמור עוד יותר: האם מותר לבית המשפט להתחייב, שיכבד תוצאותיהן של "בדיקות" כאלה, אפילו הן נוגדות את התרשמותו מחומר הראיות המצוי כבר לפניו? אין ספק בליבי כי התשובה על שאלות אלה חייבת להיות בשלילה."
באותו פסק דין נכתב עוד:
"בעוד שתוצאות הפוליגרף טרם הוכחו כאמינות די הצורך כדי לשמש כראיות במשפטים פליליים (להבדיל מהליכי ביניים שבהם נידונה שאלת המשך מעצרו של חשוד או נאשם, או בקשתו להשתחרר בערובה), אין מניעה להתיר קבילותן של אותן תוצאות בהליכים אזרחיים. זאת בתנאי ששני הצדדים הביעו הסכמתם לעריכת הבדיקה ולהגשת תוצאותיה כראיה, וכן בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט."
ביה"ד לעבודה קבע במקרה כזה, כי "אין די בהסכמה מסויגת לצורכי משא ומתן בין הצדדים או כתנאי לחיובו של היריב", אלא ההסכמה חייבת להיות ברורה ומפורשת (ד"מ 2256/01 בדוסה חנן נ' מצפה תת ימי ים סוף בע"מ (טרם פורסם), וכן ע"א 678/86 חניפס נ' סהר, פ"ד מג(4) 177). בנוסף, בית המשפט יתערב בהסכמת הצדדים, במידה שיוכח בפניו כי ההסכמה אינה מפורשת, או כי הושגה באמצעים לא כשרים ותוך ניצול כוחו של צד אחד על ידי השני.
יש לציין שלפוליגרף יש ערך בהליכי מעצר (פלילי). על פי חוק המעצרים רשאי השופט להסתמך גם על ראיות שאינן קבילות, לכן בהליכי מעצר מקבלים השופטים את תוצאות בדיקת הפוליגרף ואת העובדה שחשוד מסרב להיבדק כאינדיקציה לביסוס חשד סביר לביצוע העבירה המיוחסת לו.
להלן ניתוח מרתק של השופט בך במסגרת ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פד"י מב(1) 446, על המצב בעולם בכל הקשור לשימוש בפוליגרף:
7.ברוב הארצות אין מקבלים את תוצאות הבדיקות הנערכות באמצעות פוליגרף כראיה בבתי המשפט. גישה זו בולטת במיוחד בארצות מערב אירופה. למשל, בצרפת, נחשבת עריכת הבדיקות בפוליגרף לעבירה פלילית, ובגרמניה נקבע, כי השימוש במכשיר זה נוגד את הקונסטיטוציה הגרמנית. באנגליה טרם ניתן כנראה פסק דין מנחה בנידון, אך כפי שצוין ב-R. Cross, On Evidence 962 5891 6TH ed., London, אין בדיקות כאלה מתקבלות שם בהתלהבות. המחבר המלומד מזכיר, כי השימוש ב"גלאי השקר" נדחה על ידי בית המשפט העליון בקנדה, במשפט של [62] 8791 Phillion V. The Queen וכן בבית משפט בניו זילנד ([52]) 7691 ,R. V. McKay, בין היתר בהנמקה
Because it would distort the process of trial and because it was unreliable, וניכר כי לדעתו טוב יעשו בתי המשפט באנגליה אם יאמצו דעה זו. מאידך גיסא, מתקבלות תוצאות הבדיקות בפוליגרף כראיה קבילה בבתי המשפט ביפן.
בפסק הדין המנחה הראשון, שניתן בבית המשפט הפדראלי לערעורים, [51] 3291 Frye V. United States, נפסלו תוצאות בדיקת הפוליגרף כראיה קבילה. נקבע באותו פסק דין המבחן הבא, בעמ' 1014:
'While courts will go a long way in admitting expert testimony deduced from a well-recognized scientific principle or discovery, the thing from which the deduction is made must be sufficiently established to have gained general acceptance in particular field in which it belongs.'
ומאחר שמכשיר הפוליגרף טרם זכה בהכרה המדעית הכללית כאמור, אין תוצאות הבדיקות ראויות להתקבל בבתי המשפט.
התפתחותו המדעית של הפוליגרף בשישים וחמש השנים שחלפו מאז ניתן פסק הדין בעניין [51] Frye, הביאה להגמשה מסוימת בהלכה הנוקשה שנקבעה אז, והולידה במדינות השונות של ארצות הברית חקוקים והלכות מגוונים בנושא זה.
מתחילת שנות השבעים התגבשו שם שלושה זרמים מרכזיים:
א) מדינות רבות דבקות עדיין בהלכת [51] Frye. אולם בחלק מאותן מדינות סויגה ההלכה במידה מסוימת ונקבע בהן, שהיא לא תחול אלא על הליכים שבהם פוסק בית המשפט סופית בנושא המשפט לגופו.
כך נפסק למשל, בשנת 1977, במשפט שלPeople V. Barbara 181-186, AT 61, כי רשאי בית המשפט להתחשב בתוצאות בדיקת הפוליגרף, כאשר בא הוא לדון בבקשה לקיום משפט חוזר. באותו פסק דין נחלקו הדעות בין השופטים, ודעת הרוב הייתה, שבמקרה כזה, כאשר המשפט עצמו כבר נגמר, והשאלה העומדת להכרעה היא רק אם יש לדון בעניין מחדש, אזי מותר לשופט להיזקק גם לראיות שאינן קבילות בהליכים רגילים, ולתוצאות הפוליגרף בכלל זה.
ב) במדינות אחדות, ובראשן מדינת ניו מקסיקו, שוכנעו, כי מכשיר הפוליגרף זכה כבר בינתיים באותה "הכרה מדעית כללית", ועל כן אין נוהגים בהן עוד לפי הלכת [51] Frye ומתירים בהן קבלת תוצאות בדיקת הפוליגרף כדבר שבשגרה, בהליכים אזרחיים ופליליים כאחד, ואף בהיעדר הסכמתם של שני הצדדים במשפט. אולם קבלת תוצאות הבדיקה כראיה מותנית שם, בכל זאת, במילוין של דרישות מצטברות מסוימות, כדלהלן: (1) כישורי בודק הפוליגרף ייבחנו ויימצאו משביעי רצון; (2) שיטת הבדיקה, שעל פיה הושגו התוצאות, תיבחן ותימצא אמינה; (3) בנסיבות המקרה הספציפי ייבדק המבחן שנערך ויימצא תקין, מבחינת כשירות העדים לעמוד בבדיקת המכשיר ומבחינת תנאי הבדיקה הכלליים, כגון נוחות הישיבה, החום בחדר, מצב בריאות הנבדק וכו' (ראה בעניין זה פסקי הדין המנחים: State V. Dorsey 81 7791, State V. Bell 71 5791.
ג)הקבוצה השלישית של מדינות בארצות הברית מתנה את כשרות תוצאות הבדיקה כראיה בהסכמת בעלי הדין או בוויתור הצד הנפגע מהצגת הראיה על זכותו להתנגד להצגת התוצאות לפני בית המשפט.
בחלק מהמדינות הדוגלות בגישה זו (וביניהן למשל מדינת קליפורניה) רואים צד שהסכים לעריכת בדיקת פוליגרף ולהגשת התוצאות כ"מנוע" או כ"מושתק" מלהעלות כל השגה כנגד קבילות הראיה האמורה.
גם ברבות מהמדינות השייכות לקבוצה זו נקבעים תנאים מצטברים נוספים לקבלת תוצאות הבדיקה כראיה, היינו, תנאים הבאים להבטיח את אמינותה של שיטת הבדיקה, את מומחיות הבודק, תקפות התוצאות בנסיבות המקרה הספציפיות וכו'. ראו בעניין זה: State V.Stanislawski 02 2 4791, State V. Valdez 91, 691
התניית התנאים המיוחדים הנוספים, הנהוגה, כפי שראינו, במדינות משתי הקבוצות האחרונות, מובילה לתוצאה, שההכרעה הסופית בעניין קבילות הראיה נשארת בידי בית המשפט ואינה מסורה לחלוטין לצדדים (ניתוח מקיף ומפורט של הזרמים הללו, לרבות מראי המקומות הרלוונטיים, מצוי בפסק הדין של השופט Liacos מבית המשפט העליון של מדינת מסצ'וסטס, בפסק הדין
Com V. Vitello 8791 [12]."
ככלל, מעביד החושד כי עובדו ביצע עבירת משמעת חמורה (כגון: גנבה, מעילה, שקר, חשיפת סודות המעביד וכיו"ב), ומעוניין לאשש או לשלול את חשדותיו, אינו רשאי לחייב את העובד לעבור בדיקת פוליגרף, כפי שאינו רשאי לחייב עובד לעבור בדיקה רפואית או גרפולוגית (בר"ע 615/02 פלוני נ' פלונית, תק-מח 2003(1), 858). דרישה כזו מהווה פגיעה בזכותו של העובד לפרטיות, והינה מנוגדת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לעיתים במקרים מהסוג הזה מוזמן רואה חשבון חוקר או מבקר חקירתי להשלים את העבודה בדרכים נוספות.
אכן, חובת הגילוי, הנאמנות ותום הלב המוטלת על עובד במסגרת יחסי העבודה שלו עם מעבידו היא חובה מוגברת ומיוחדת, אולם אין היא חובה מוחלטת, ויש לאזנה אל מול זכות העובד לפרטיות ולכבוד. לאור האמור לעיל, בדיקות הפוליגרף יכולות להיעשות רק בהסכמת העובד. בכל מקרה, לא ניתן לחייב עובד אשר נחשד בעבירה כלשהי או כחלק מקיום בקרות שוטפות של הארגון, להיבדק בפוליגרף בניגוד לרצונו החופשי. יש לציין, כי למרות שלא ניתן להכריח עובד לעמוד בבדיקת פוליגרף, הרי שעובדים רבים נוטים להסכים לבדיקה, מתוך חשש שייאבדו את מקום עבודתם אם לא יעשו כן.
גם לעניין בדיקות פוליגרף על ידי חברות הביטוח, ההלכה קובעת, כי זכותו של מבוטח לסרב לדרישת חברת הביטוח לבדיקה כאמור. בפסק דין ת"א 116/89 וחידי נ' אליהו, פ"מ נב (4) 221 קבע השופט נתן עמית, כי:
"חברת הביטוח, המבקשת להעמיד מבוטח בבדיקת פוליגרף, מן הראוי שלא תעשה זאת בהגנב על ידי שליחת חוקר לביתו. המבוטח צריך להיות מודע לכך שאין הוא חייב בכך, אלא אם כן הוא רוצה בכך מתוך מודעות וגמירות דעת. לכן, ראוי שלמבוטח תינתן אפשרות להתייעץ עם עורך דין בטרם שהוא חותם על הסכמה שכזו, ואולי אף ראוי שיהיה מיוצג על ידי עורך דין, או שעורך דין יאשר בכתב, שהסביר לו את ההסכם, משמעותו ותוצאותיו".
במספר פסקי דין ובהם ת"א 29367/91 זהבי נ' אילון (לא פורסם) נקבע, כי העובדה שאדם אינו מעוניין שתיערך לו בדיקת פוליגרף אינה מעלה או מורידה מאמינותו או מיושרו.
סירוב להיבדק בפוליגרף כעילה לפיטורין
לפיטורי עובד המסרב להיבדק בפוליגרף קיימת לכאורה עילה עניינית ומספקת – אובדן מידת האמון הנדרשת מעובד. כמובן שככל שהעובד בכיר יותר, כך גדלה עוצמתה ומשקלה של עילה זו, לאור יחסי האמון המיוחדים הנדרשים ממנו. חשד אמיתי שעובד גנב או מסר סודות מסחריים, תוך הפרתן של חובות נאמנות וסודיות, הוא עילת פיטורין רגילה, עניינית ומספיקה בהחלט, גם אם אין למעביד הוכחה חותכת לעצם הפרת האמונים או הגנבה.
הפסיקה קבעה, כי סירוב להיבדק בפוליגרף אינו מהווה עילה עצמאית לפיטורין. למרות זאת, במקרים רבים בהם עובד מסרב לבדיקת פוליגרף, נוהגים המעבידים לפטר את העובד. נשאלת השאלה, האם סירוב זה מהווה עילה מוצדקת לפיטורי העובד. מעביד רשאי לפטר עובד שסרב לעבור בדיקת פוליגרף, ככל מעשה פיטורין רגיל, בתנאי שאין מניעה בחוק, בחוזה העבודה או בהסכם הקיבוצי, לפטר את העובד בכל עת בהודעה מוקדמת.
עובד רשאי לסרב לבקשת מעבידו להיבדק בבדיקת פוליגרף, וסירובו הוא לגיטימי. עם זאת, סירוב שכזה מבסס למעביד עילה מספקת לפיטורין רגילים מטעמים של אובדן האמון בו וכיו"ב.
במקרים בהם מגיעה לבית המשפט סוגיה של פיטורי עובד שסירב לעבור בדיקה, הרי שבית המשפט בוחן את נסיבות העניין, ובודק האם הדרישה לבדיקת הפוליגרף הגיעה בעקבות חשד לאירוע או כחלק מדרישה גורפת ללא כל הצדקה, וכן, האם הדרישה היא כללית ומכוונת לכל קבוצות העובדים הרלוונטיות (למשל, כל העובדים שהיו קשורים לאירוע) או רק לעובד מסוים. בהתאם לאמור, אם המעביד מוכיח כי הבדיקה היא עניינית, סבירה, נעשית בתום לב, ואינה נגועה באפליה או בהתנכלות אישית, ייטה בית המשפט לקבל את הליך הפיטורין.
שלילת פיצויים מעובד בעקבות סירוב להיבדק בפוליגרף
לא פעם, בעקבות סירוב עובד לבצע בדיקת פוליגרף או לחלופין במצבים בהם עובד נבדק ויצא דובר שקר, מפטר המעביד את העובד ולא משלם את פיצויי הפיטורין שלו. כאמור, מעביד רשאי לפטר את העובד בפיטורין רגילים כאשר הנ"ל סירב לעבור בדיקה בפוליגרף או כאשר הנ"ל יצא דובר שקר, וזאת עקב אובדן האמון בעובד. עם זאת, הפסיקה קבעה כי לא תהא למעביד זכות לשלול מהעובד את פיצויי הפיטורין ודמי ההודעה המוקדמת. זכויות אלה הן זכויות קוגנטיות ומוגנות של המפוטר, שאין אפשרות לשלול אותן אלא בנסיבות חד-משמעיות.
וכך אמר בית הדין לעבודה על פיטורין בנסיבות כאלה:
"מחומר הראיות עולה כי פרט לבדיקות פוליגרף לא הייתה כל ראיה אחרת לקביעת אשמתו של התובע, כאשר זה האחרון חזר וכפר באשמתו. אין חולק כי בדיקות פוליגרף אינן קבילות בבתי המשפט, ולפיכך לא היה מקום לקבוע חד-משמעית את אחריותו של התובע לחבלה, על יסוד בדיקות הפוליגרף כשלעצמן. לפיכך, לא הייתה הוועדה רשאית לשלול מהתובע שכר עבודה בגין תקופת השעייתו, פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת". (ע"ב 913655/99 גונדבי מנחם נ' אליאנס חברה לצמיגים (טרם פורסם)).
למרות שבית המשפט קובע במקרים המפורטים לעיל, כי אין לשלול את פיצויי הפיטורין של העובד בעקבות בדיקת פוליגרף המצביעה על כך שהעובד לא דיבר אמת, הרי שבית המשפט אינו נוטה לאשר הלנת שכר בעקבות אי-תשלום פיצויים אלו, לאור העובדה כי לרוב קיימת מחלוקת אמיתית, וכן מתוך רצון שלא להעניש את המעביד בפיצויים של מאות אחוזים בשנה כקבוע בחוק.
"בנסיבות אלה, אין מקום לזכות התובע בפיצויי הלנת פיצויי פיטורין כפי שתבע בתביעתו. ככל שהוכח שהרקע לפיטוריו ולשלילת פיצויי הפיטורין היו בשל תוצאות הבדיקה אשר ממנה עולה כי התובע אינו דובר אמת. בנסיבות אלה, הוכחה לדעתינו, כי מדובר בטעות כנה ו/או מחלוקת בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורין במועד פיטורי התובע וטענת הגנת הנתבעת הוכחה ועולה מהראיות שנשמעו בפנינו במהלך הדיון לרבות האמור בסיכום טענותיה. בית הדין שקל ועיין בטענות התובע שפורטו באריכות גם בעניין זה אולם לא מצא כל עילה לחייב פיצויי הלנת פיצויי פיטורין אלא אם לא ישולמו תוך 15 יום מיום המצאת פסק דין זה". (ד"מ 2256/01 בדוסה חנן נ' מצפה תת ימי ים סוף בע"מ (טרם פורסם)).
לסיכום, העובדה שעובד סירב לעבור בדיקת פוליגרף לא מהווה עילה לשלילת פיצויי פיטורין. גם כאשר העובד נבדק ונמצא דובר שקר לגבי מעורבותו במעילה, לדוגמה, אין עילה לשלילת הפיצויים, וזאת לאור העובדה שבדיקת הפוליגרף אינה קבילה. יתרה מכך – גם במקרים בהם הודה עובד במעורבותו במעילה, בית המשפט אינו ממהר לשלול את הפיצויים שצבר במהלך שנות עבודתו. ראו הרחבה בפרק הדן בשלילת פיצויים מעובד שמעל.
לאור השימוש ההולך וגובר בכלי הפוליגרף, החל גם המחוקק להתערב בסוגיית הפעלת הפוליגרף במקום העבודה. בעניין זה הוגשו בשנת 2003 שתי הצעות חוק, אשר נועדו למנוע כפייה של בדיקת פוליגרף על עובדים ופגיעה בעובדים המסרבים להיבדק בפוליגרף, אך שתיהן נדחו.
ההצעה הראשונה הינה הצעת חוק איסור כפיית פוליגרף, תשס"ג-2003, שהונחה על שולחן הכנסת במאי 2003. הצעה זו אוסרת על המעביד לגרום לעובדו לעבור בדיקת פוליגרף. אלא אם בדיקת הפוליגרף נועדה לבירור אחריות פלילית של העובד, הנוגעת למעשה שעשה בעבודתו, והעובד נתן בכתב, את הסכמתו המלאה והחופשית לביצוע הבדיקה. גם בנסיבות כאלה, הסכמת העובד לעבור את בדיקת הפוליגרף תהיה תקפה למשך 14 יום בלבד, והעובד יהיה רשאי לבחור את הבודק ואת המכון שבו יעבור את הבדיקה. לפי הצעת החוק, מעביד לא יהיה רשאי לפטר עובד או להרע את תנאי עבודתו בשל סירובו לעבור בדיקת פוליגרף. מעביד שיכפה על עובדו לעבור בדיקת פוליגרף בניגוד לחוק, יואשם בעבירה פלילית, ויהיה צפוי לעונשים חמורים – שנת מאסר וקנס של 20,000 ש"ח.
ההצעה השנייה היא הצעה לתיקון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור בדיקת פוליגרף), תשס"ג-2003, גם היא ממאי 2003. על פי ההצעה, מעביד לא ידרוש ממועמד לקבלה לעבודה או מעובד לעבור בדיקת פוליגרף, ולא יעשה שימוש במידע שהושג באמצעות הפוליגרף, בכל הנוגע לקבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום, הכשרה, פיטורין ותשלומים בגין פרישה מהעבודה. הצעת החוק אף קובעת כי גם אם המעביד הפר את החוק ודרש מעובד/מועמד לעבור בדיקת פוליגרף, הסירוב לעבור בדיקה כזו או כל בדיקה רפואית אחרת – לא יהווה עילה לפגיעה במועמד, או בעובד, בכל הנוגע לעניינים שפורטו לעיל. הפרת החוק תהיה בגדר עבירה פלילית, שעונשה קנס כספי.
כאמור, שתי ההצעות נדחו, אולם הן מלמדות על הלך המחשבות בכל הקשור לשימוש בפוליגרף.
#רואה חשבון חוקר#מבקר חקירתי#חקירות מעילות#חקירת הונאות#חשבונאות חקירתית#המדריך השלם לביקורת חקירתית#ביקורת פנימית#ניהול סיכונים#בקרת עורכי דין#מניעת מעילות#חקירה כלכלית#סקר חשיפה להונאות#הברחת נכסים#איתור מעילות והונאות#סקר מעילות